לפני שהתחלתי לעצב חנויות, הייתי בכלל בעולם אחר לגמרי – התיאטרון.

עבדתי כבמאית ומעצבת תפאורה, ובמשך שנים חייתי את הבמה. כתבתי, תכננתי, ביימתי, בניתי עולמות מדומיינים וחשבתי כל הזמן איך לגרום לקהל להרגיש.

שם למדתי שהחוויה לא נוצרת רק מהשחקן או מהטקסט.
היא נוצרת מהכול – מהצבע של הרקע, מהתאורה בזווית הנכונה, מהרעש הקטן שמגיע בדיוק ברגע המתאים.
כל פרט בחלל הוא חלק ממנגינה גדולה יותר.
והתחושה שאנחנו יוצאים איתה – לא תמיד תלויה במה נאמר, אלא באיך שהמקום הרגיש לנו.

המעבר לעיצוב פנים קרה כמעט במקרה.
חברה ביקשה ממני לעזור לה לעצב את הסטודיו החדש שלה, ובלי להתכוון – מצאתי את עצמי בונה לה סיפור.
פתאום שמתי לב שאני מתרגמת את אותו תהליך של בניית סצנה – רק הפעם לעולם האמיתי.

מהר מאוד זה הפך לדרך חיים חדשה.
אבל משהו אחד לא השתנה – הדרך שבה אני ניגשת לכל פרויקט.

אני לא מתחילה ממדידות או מהדמיות.
אני מתחילה מהקשבה.
מי אתה, מה אתה רוצה להגיד, מה אתה חולם שאנשים ירגישו כשהם נכנסים אליך.

היום, כשאני מעצבת חנויות, קליניקות או מסעדות, אני לא מרגישה שאני עושה משהו אחר ממה שעשיתי בתיאטרון.
אני עדיין בונה סצנה.
רק שהפעם, היא אמיתית. והקהל שלך באמת נכנס אליה, מריח, נוגע, נשאר.

והכי חשוב – אני לא באה לשים טאץ' יפה.
אני באה לגעת בלב של אנשים, דרך החלל שלך.